החלטה בתיק ת"א 41906-07-13

1.      לפני בקשת התובע לפטור אותו מתשלום המחצית הראשונה של האגרה בגין הגשת תביעה כספית ע"ס 800,000 ש"ח. מחצית האגרה עומדת ע"ס של 10,000 ש"ח.

2.      המדובר בתביעה לתגמולי ביטוח המגיעים לתובע, לטענתו, מכוח פוליסת ביטוח חיים הכוללת כיסוי למקרה של אובדן כושר עבודה; בתביעתו טוען התובע כי בשל מצבו הרפואי הקשה ולאחר שאובחן כסובל ממחלת סיליקוזיס בריאותיו, אינו יכול לחזור לעבודתו ו/או לכל עבודה אחרת המתאימה להכשרתו, נסיונו והשכלתו. עקב כך, טען התובע, הוא זכאי לפיצוי חודשי בסך של 3,000 ש"ח עד גיל הפרישה.

3.      בתצהיר שצורף לבקשה נטען כי התובע חירש אילם מלידה, נשוי ואב לארבעה ילדים קטינים, מוכר ע"י המוסד לביטוח לאומי, כנכה בדרגת אי כושר מעבודה בשיעור 60% ומקבל קצבה חודשית בסך של 4,307 ש"ח. נטען כי אשתו לא עובדת ושאין למשפחה הכנסות כלשהן מלבד קצבת הנכות וקצבת הילדים, שבקושי רב מספיקות לצרכים הבסיסיים.

4.      התובע  הצהיר כי הוא מתגורר בבית אחיו, יחד עם אשתו וילדיו ושאין לו נכסים כלשהם, מלבד רכב פיג'ו 307 שנת 2007 ששוויו אינו עולה על 24,000 ש"ח והמשמש בעיקר לצורך הגעה למעקבים וטיפולים רפואיים. כספים שקיבל בחודשים האחרונים בסך של 27,726 ש"ח, כפיצויי פיטורים, כך נטען בבקשה, שימשו לסילוק חובות לקרובי משפחה בגין הלוואות שנטל מהם למימון חוות דעת (לצרכי התביעה) וטיפולים רפואיים.

5.      באשר למאמציו לגיוס סכום האגרה, טען התובע כי ביקש עזרה מבני משפחה, שעקב מצבם לא היה באפשרותם לעזור לו ואף בנק לא מוכן ליתן לו הלוואה, נוכח מצבו הכלכלי הקשה ואי יכולתו לשאת בהחזרים חודשיים.

6.      לבקשה צורפו, בין היתר, אישור המל"ל על תשלומי קצבה, אישור המל"ל המלמד כי אשתו של המבקש אינה עובדת ודפי חשבונות הבנק שלו ושל ואשתו, הרלוונטיים לחודשים האחרונים.

פטור מאגרה - המסגרת הנורמטיבית

7.      המסגרת הנורמטיבית המסדירה את עניין הפטור מאגרה, מעוגנת בהוראת תקנה 14 לתקנות בית משפט (אגרות), התשס"ז - 2007.

תקנה 14 (ג) מורה כי: "הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכלותו של המבקש לשלם את האגרה ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה".

8.      שני אדנים, איפוא לתקנה זו: האחד, חוסר יכולת כלכלית והשני הליך שמגלה עילה. בהתקשיים שני אלה, רשאי ביהמ"ש ליתן פטור מאגרת ההליך, כולה או חלק הימנה.

9.      אגרה ביהמ"ש נגבית בגין שירות המסופק על ידי המדינה באמצעות מערכת בתי המשפט, וכספי האגרה נכנסים לקופתה. מכאן, עניינה הלגיטימי של מערכת המשפט לגבות אגרה זו למנוע הליכי סרק, הפוגעים בהקצאת המשאבים הציבוריים בצורה לא נאותה ואף בעיקרון השוויון.

10.  מנגד, החיוב באגרה מגביל את זכות הגישה לערכאות, אשר הוכרה כזכות חוקתית מן המעלה הראשונה ואף יש הרואים בה זכות הנעלית על חוקי היסוד (ע"א 733/95 ארפל נ' קליל תעשיו ת, פ"ד נא (3) 577.

אולם, גם זכות זו, ככל זכות אחרת אינה זכות מוחלטת אלא יחסית וניתן לפגוע בה בתנאים שונים, ובהם הדרישה כי הפגיעה תהא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש.

11.  תקנות בתי המשפט (אגרות) באות, איפוא, לאזן זכות הגישה לערכאות לבין אפשרות ניצולה לרעה.

12.  לצורך עמידה בתנאי "הליך שמגלה עילה", אין הכרח להראות כי סיכויי ההליך הם ממשיים, אלא די בקיום סיכוי ולו ברף נמוך (בש"א 329/90 אברך נ' גרונר, פ"ד מד (2) 383) הטעם לכך נעוץ בחשיבות שמייחס המשפט, כאמור, לזכות הפנייה של האזרח לערכאות.

13.  אשר לתנאי של העדר יכולת כלכלית, תקנה 14 (א) מורה כי: "בעל דין, הטוען שאין ביכלותו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו והוריו אם המבקש סמוך על שולחנם ומקורות הכנסתו בששת החדשים שקדמו לתאריך הבקשה".

נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על בעל הדין המבקש. לצורך זה עליו לפרוש תמונה מלאה על מצבו הכלכלי.

מן הכלל אל הפרט;

14.  לאחר שבחנתי את הבקשה ועיינתי בכתב התביעה וביתר המסמכים בתיק, מצאתי לדחות את תשלום מחצית מהאגרה הראשונה עד לתום ההליכים בתיק ולאפשר לתובע לשלם את המחצית (בסך של 5,000 ש"ח) תוך 45 ימים מהיום.